מאמרים

פרסום חומרי חקירה פלילית בתקשורת - חלק שני

האם הציבור צריך לדעת אם עובד מדינה הזמין ללא התחשבות ריהוט משרדי יקר ערך האם ריהוט משרדי זה יכול היה להיות מומר בריהוט זול יותר. האם אכן זכות הציבור לדעת הכל.

האם לא די בהתחשבות גם בערך העומד מנגד שהוא גם ערך יסוד בדמוקרטיה הישראלית והיא כבוד האדם. האם בכך שהתקשורת נוגשת בכל מי שנחשד בעבירה פלילית הריהו כמי שכבר נגזר עליו גזר הדין וכיום בשיח הישראלי המילה נחשד כמוה כנאשם. מנין הגיע הטשטוש הלשוני הזה. האם לא חטאה התקשורת בסיקור גוזמתי על כל פרשיה ועל כל פרטי פרטיה. האם לא יהיה זה מן הצדק המוסרי להניח קמעא לנחשדים מקרב אנשי הציבור או אנשים בכירים מקרב הציבוריות הישראלית ולהמתין עד אשר יתבררו התוצאות. ואכן, כבר כיום אנו עדים לריאקציות הנולדו מתוך נטייה זו של התקשורת הישראלית והדבר היה בעוכרה. הגבלת האיסור על פרטים שלמים של חקירות פליליות עומד להיכנס לתוקף אחר הצבעות הכנסת ומשמעותו שלא ניתן יהיה יותר לפרסם חומרי חקירה.

אלא רק את תורפו של החקירה. זאת בטענה שפרסום חומרי החקירה לקהל הרחב יכול להביא לשיבוש בהלך רוח ובדעת הקהל זאת משום שקריאה לא נכונה של הדברים בהקשרם הכולל או פרסום רלטיבי של חומרי החקירה פוגעת למעשה בהליכי החקירה של בית המשפט. זכותו של אדם לקבל יחס הוגן גם אם הוא חשוד בעבירה פלילית. כל פרסום מיותר שכזה הריהו הכפשה ללא הצדקה בשמו של החשוד.

חזרה לחלק ראשון